עסקה שנראית מצוינת על הגרף יכולה להפוך לעסקה גרועה עוד לפני שלחצתם על קנייה. הסיבה פשוטה: אם אתם מוכנים לסכן 1,000 ש״ח כדי להרוויח 300 ש״ח, גם ניתוח טכני מדויק יחסית לא בהכרח יציל את התיק לאורך זמן. השאלה כיצד לחשב יחס סיכוי סיכון היא לא פרט טכני ששומרים לסוחרים מתקדמים – היא אחת ההחלטות הבסיסיות שמפרידות בין מסחר לפי תחושה לבין מסחר עם תוכנית ברורה.
יחס סיכוי סיכון מכריח אותנו לעצור רגע לפני הכניסה לעסקה ולענות על שלוש שאלות: איפה אנחנו נכנסים, איפה אנחנו מודים שהרעיון לא עבד ויוצאים, ולאן המניה צריכה להגיע כדי שהעסקה תצדיק את הסיכון. כשהתשובות מוגדרות מראש, הרבה יותר קל לפעול בשקט גם כשהשוק זז מהר.
מהו יחס סיכוי סיכון ולמה הוא קובע את התוצאה
יחס סיכוי סיכון משווה בין ההפסד המתוכנן בעסקה לבין הרווח הפוטנציאלי שלה. בדרך כלל מציגים אותו בפורמט של 1:2, 1:3 או 1:1.5. המספר הראשון מייצג יחידת סיכון אחת, והמספר השני מייצג את הרווח האפשרי ביחס אליה.
נניח שאתם קונים מניה ב-100 דולר. החלטתם שהסטופ יהיה ב-96 דולר, כלומר אתם מסכנים 4 דולר למניה. יעד הרווח שלכם הוא 112 דולר, כלומר פוטנציאל הרווח הוא 12 דולר למניה. במקרה הזה היחס הוא 1:3: על כל דולר שאתם מסכנים, יש פוטנציאל להרוויח שלושה דולרים.
היתרון הגדול של יחס חיובי הוא שהוא לא דורש מכם לפגוע בכל עסקה. במסחר אמיתי יהיו עסקאות מפסידות, וזה חלק בלתי נפרד מהמשחק. אבל כאשר ההפסדים קטנים ומוגדרים, והרווחים בעסקאות המוצלחות גדולים יותר, אפשר לבנות שיטה שמתקדמת לאורך זמן גם עם שיעור הצלחה שאינו מושלם.
חשוב לדייק: יחס סיכוי סיכון אינו הבטחה לרווח. הוא לא אומר שהמחיר יגיע ליעד, והוא גם לא מחליף ניתוח של מגמה, מחזורי מסחר, רמות תמיכה והתנגדות או חדשות מהותיות. הוא כן נותן לכם מסגרת לקבלת החלטות – ולמנוע מצב שבו עסקה אחת לא מתוכננת מוחקת רצף של הצלחות.
כיצד לחשב יחס סיכוי סיכון בצורה פשוטה
החישוב נשען על שלושה מחירים בלבד: מחיר הכניסה, מחיר הסטופ ויעד הרווח. בעסקת קנייה, מחשבים תחילה את הסיכון למניה:
סיכון למניה = מחיר כניסה פחות מחיר הסטופ.
לאחר מכן מחשבים את הסיכוי למניה:
רווח פוטנציאלי למניה = יעד הרווח פחות מחיר הכניסה.
לבסוף מחלקים את הרווח הפוטנציאלי בסיכון. אם נכנסתם ב-50 דולר, הסטופ נמצא ב-48 דולר והיעד ב-56 דולר, הסיכון הוא 2 דולר והרווח הפוטנציאלי הוא 6 דולר. 6 חלקי 2 שווה 3, ולכן יחס הסיכוי סיכון הוא 1:3.
בעסקת שורט הכיוון מתהפך, אך העיקרון נשאר זהה. אם מכרתם בחסר ב-80 דולר, הסטופ הוא ב-83 דולר והיעד ב-71 דולר, אתם מסכנים 3 דולר למניה כדי להרוויח 9 דולר למניה. גם כאן היחס הוא 1:3.
אין חובה לחשב הכול ידנית בכל פעם. מערכות גרפיות מתקדמות מאפשרות לסמן על הגרף את נקודת הכניסה, הסטופ והיעד, ולראות מיד את היחס. זה חוסך זמן, אבל לא מחליף את החשיבה: התוכנה מציגה את המספרים, ואתם צריכים להחליט אם העסקה באמת עומדת בתנאים של השיטה שלכם.
דוגמה עם סכום אמיתי מהתיק
נניח שיש לכם תיק של 100,000 ש״ח, והחלטתם שלא לסכן יותר מ-1% מהתיק בעסקה בודדת. כלומר, ההפסד המקסימלי שלכם בעסקה הוא 1,000 ש״ח.
מצאתם מניה עם כניסה ב-40 דולר וסטופ ב-38 דולר. הסיכון הוא 2 דולר למניה. אם שער הדולר לצורך הדוגמה הוא 3.7 ש״ח, הסיכון למניה הוא 7.4 ש״ח. כדי לשמור על הפסד מרבי של כ-1,000 ש״ח, תוכלו לקנות בערך 135 מניות. אם יעד הרווח הוא 46 דולר, פוטנציאל הרווח הוא 6 דולר למניה – פי שלושה מהסיכון.
שימו לב לסדר הפעולות: קודם קובעים כמה אפשר להפסיד, אחר כך מחשבים את גודל הפוזיציה. לא קונים כמות שנראית לכם נוחה ואז מקווים שהסטופ יהיה קרוב מספיק. זה בדיוק ההבדל בין ניהול סיכונים לבין הימור.
איזה יחס נחשב טוב?
סוחרים רבים משתמשים ביחס מינימלי של 1:2, כלומר פוטנציאל רווח כפול מהסיכון. אחרים מחפשים 1:3 ומעלה. אבל אין מספר קסם שמתאים לכל מניה, לכל טווח זמן ולכל שיטת מסחר.
בעסקאות קצרות מאוד, במיוחד במניות תנודתיות, יעד של 1:3 עשוי להיות רחוק ולא מציאותי. לעומת זאת, במסחר סווינג על בסיס פריצה איכותית או חזרה לרמת תמיכה משמעותית, יחס של 1:3 יכול להיות הגיוני מאוד. המבחן אינו אם היחס נראה יפה על הנייר, אלא אם היעד והסטופ יושבים במקומות טכניים אמיתיים על הגרף.
סטופ קרוב מדי רק כדי לייצר יחס גבוה הוא מלכודת נפוצה. אם הוא ממוקם בתוך הרעש היומי של המניה, ייתכן שתצאו שוב ושוב לפני שהמהלך מתפתח. מנגד, יעד רחוק מדי רק כדי להציג יחס 1:5 עלול להפוך עסקה בעלת סיכוי טוב לעסקה שלא מגיעה למימוש. המטרה היא לא לשפר מספר בכוח – אלא לבנות עסקה הגיונית.
הקשר בין יחס סיכוי סיכון לשיעור ההצלחה
ככל שיחס הסיכוי סיכון גבוה יותר, אפשר תאורטית להצליח בפחות עסקאות ועדיין להישאר רווחיים. ביחס של 1:1, לפני עמלות ומסים, צריך להצליח ביותר מ-50% מהעסקאות. ביחס של 1:2, נקודת האיזון יורדת לכ-33%. ביחס של 1:3, היא יורדת לכ-25%.
זה לא אומר שעדיף תמיד לחפש רק יחסי 1:3 או 1:5. ייתכן ששיטה עם יחס ממוצע של 1:1.5 ושיעור הצלחה של 60% תהיה מצוינת, בעוד ששיטה עם יחס של 1:4 ושיעור הצלחה נמוך מאוד תהיה קשה לביצוע מבחינה מנטלית. מה שחשוב הוא לבדוק את הנתונים של השיטה שלכם לאורך סדרת עסקאות, ולא להתאהב בעסקה בודדת.
כדאי לתעד לפחות את מחיר הכניסה, הסטופ, היעד, היחס המתוכנן והתוצאה בפועל. אחרי כמה עשרות עסקאות כבר אפשר לראות אם אתם נוטים להזיז סטופים, לסגור רווחים מוקדם מדי או לבחור יעדים לא מציאותיים. התיעוד הופך תחושות לנתונים, ונתונים מאפשרים לשפר החלטות.
טעויות שמוחקות את היתרון של יחס נכון
הטעות הקלאסית היא להזיז את הסטופ רחוק יותר אחרי שהמחיר ירד. העסקה התחילה עם סיכון מוגדר, אבל פתאום הסיכון גדל כי קשה להודות שהניתוח לא עבד. פעולה כזאת שוברת את היחס המקורי ואת תכנון גודל הפוזיציה.
טעות נוספת היא לקחת רווח קטן מדי בכל פעם, מתוך פחד שהרווח ייעלם. אם תכננתם יחס של 1:3 אבל סוגרים באופן קבוע ב-1:0.7, בפועל אתם לא סוחרים לפי היחס שתכננתם. אפשר בהחלט לממש חלק מהפוזיציה בדרך, אך גם זה צריך להיות חלק מתוכנית מוגדרת מראש.
יש גם מי שמתעלמים מעלויות. עמלות קנייה ומכירה, מרווחי קנייה-מכירה, המרות מטבע ולעיתים החלקה במחיר הביצוע – כולם משפיעים במיוחד בעסקאות קצרות עם יעד קטן. ככל שהיחס גבולי יותר, העלויות מקבלות משקל גדול יותר.
להפוך את היחס לכלל עבודה לפני הכניסה
לפני כל עסקה, סמנו את רמת הכניסה, את נקודת הביטול של הרעיון ואת היעד הסביר הבא. בדקו מהו יחס הסיכוי סיכון, חשבו את הכמות בהתאם לסיכון הכספי שקבעתם, ורק אז החליטו אם לבצע. אם אין יחס הגיוני, לא חייבים להיכנס. השוק לא בורח, והזדמנויות חדשות מגיעות כל הזמן.
ב-FxGraph אפשר לתרגל את התהליך בסביבת דמו, לעבוד עם גרפים וכלי ניתוח בעברית, ולבנות הרגל של החלטות מסודרות לפני שמסכנים כסף אמיתי. זהו יתרון משמעותי למי שרוצה להפסיק לרדוף אחרי שמועות ולהתחיל לבסס פעולות על כללים.
יחס סיכוי סיכון טוב לא נועד לגרום לכם להרגיש בטוחים בכל עסקה. הוא נועד לגרום לכם לדעת מראש מה תעשו אם צדקתם, ומה תעשו אם טעיתם. במסחר, הבהירות הזאת שווה הרבה יותר מהבטחה לעסקה מושלמת.
עדי קידר
